<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חנא בר אמי</h1>
<h2>דף לח.</h2>
גרס' באין מעמידין הל' השלקות אמר רב ברונא אמר רב גוי שהצית את האור באגם כל חגבים שבאגם אסורין היכי דמי אילימא דלא ידיעי הי טמא והי טהור מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי אלא משום בישולי גוים, כה"ג מי אסיר והאמר רב חנא בר אמי אמר ר' פדת א"ר יוחנן האי גוי דחריך רישא שרי למיכל אפילו מריש אוניה אלמא לעבורי שער קא מכוון הכא נמי לגלויי אגמא קא מכוון לעולם דלא ידיעי הי טמא והי טהור ודקא קשיא לך אפילו ישראל נמי מעשה שהיה בגוי היה. ובירושלמי [פ"ב ה"ח] גרס' ביצה צלויה שלהן בר קפרא אמר מותר חזקיה אמר אסורה עד כדון כשנצלת לדעת שלא לדעת נשמעינה מעשה שנפלה דליקה באשת קנין ובאגם תמרים והיו שם חגבים וניצלו אתא עובדא קומיה ר' מנא ואסר, א"ר אבהו משום תערובת חגבים טמאים א"ר יוסי בר בון ובהדא מן חומרתיה דרב רב נחת לתמן חמתון מזלפין חמר עליהון. והדר מסקינן בגמרא דידן גופא אמר רב חנא בר אמי א"ר פדת א"ר יוחנן האי גוי דחריך רישא וכו' ומתמיהין התמיהין היכן מצינו בתלמוד (כה"ג) [ולא] דייק עלה. ונ"ל הסודר דהאי דהדר נקיט לה בלשון גופא, משום דרבינא דייק מינה האי גוי דשדא סיכתא לאתונא וקבר ביה ישראל קרא מעיקרא שפיר דמי, אע"ג דלא אמרה רבינא בלשון היל' האי גוי וכו', הסוגי' והפי' מדבריו של ר' יוחנן למד כן, והיינו דקא פריך פשיטא דאפילו מדר' יוחנן בציר האי בישולא ומשני מהו דתימא לבשולי מנא קא מכוין קמ"ל לשרורי מנא קא מכוין, שמעינן מהכא ישראל הנותן דלעת בתנור והגוי לא ידע בה והגוי נותן כמו כן דלעת שלו בתוכה לבשלה אעפ"י שאין דעתו על בישול של ישראל, כיון דמ"מ לבשל נתכוין ונתבשל של ישראל יש בו [משום בישולי גוים] מיהו היכא דישראל מהפך ביה בין לכתחילה וכ"ש לבסוף אין בו משום בישולי גוים דהכי מסקינן התם אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ואמרי לה אמר רב חנא בר אמי א"ר פדת א"ר יוחנן בין שהניח גוי והיפך ישראל בין שהניח ישראל והפך גוי מותר ואינו אסור עד התחלתו וגמרו ביד גוי, מיכאן סמכו בנות ישראל בשעת אפיית פתן שזורקת אחת מהן אוד בתנור כדי שלא יהיה הגמר כולו ביד גוי. גרס' בפ' כירה [שבת מ"א ע"א] שותין הימנו בשבת אנטיכי אעפ"י שגרופה אין שותין הימנה ובגמ' מאי אנטיכי רב נחמן אמר בי דודי, רב חנא בר אמי אמר בי כירי, ופי' רבנא נתן בערך מלייר, פי' מוליאר כלי (חד שהוא) [חרס] ויש לו שני גגים ומים בג התחתון בין גג לגג. וזהו כפירש"י ולא כפי' רבותיו ומסיק רבנא נתן ומים אינו נראין והיינו מים מבפנים וגחלים מבחוץ הואיל וגחלים מלמעלה והוא גרוף אינו חם כל כך ומותר פי' אנטיכי בי דודי כמו כלי מנחשת כמו הדוד של נחשת ומשימין מים בעליון שהוא מבחוץ וגחלים בתחתון ומשום הכי אסורה שלא יצא ממנה החום אעפ"י שהיא גרופה ועוד נחשתה מחממתה (בידידי) [בי כירי] בכירה עשוי בניין מחרס שאינה נשמט כגון מוליאר וגחלים בתחתון ומים בעליון אעפ"י שהוא של חרס הואיל ועושין בו תמיד אש מתחמם מאד ומשום הכי אמר כ"ש בי כירי אבל בי דודי הנשמט ואינו שם תמיד כיון דגרוף לית ליה חמימות כל כך. אבל הירושלמי [שבת פ"ג ה"ג] מולייר הגרוף שותה הימ' בשבת הא אינו גרוף לא אמר ר' שיין, פי' ר' אשיין, מפני שהגחלים נוגעות בגופו. א"ר חנניה בריה דר' הלל מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות, א"ר יוסי בר בון מפני שהוא עשוי פרקים פרקים והוא מתיירא שמא נתאכל דיבקו והוא מוסיף מים. אנטיכי אעפ"י שהיא גרופה אין שותה הימנה, ר' חנניה ר' יוסי ר' אחא אבא בשם ר' יוחנן מפני שמתחממת מכתליה, רב הונא בשם רב (חונה) אם היתה גרופה ופתוחה מותר.
